שלושה פרקי אהבה, שלוש בנות שממלאות את חייה בגאווה, ואישה אחת מלאת שמחת חיים, שתמיד בוחרת לראות את חצי הכוס המלאה.
את אביבה שלום קשה לפספס. שיערה הערמוני, בגדיה הוורודים והניצוץ שבעיניה משדרים לכול שאופייה תוסס ובלתי שגרתי. בריאיון כן וישיר היא משתפת בסיפור חייה.
אביבה נולדה בתל אביב להורים יוצאי בולגריה, שעלו ארצה במסגרת עליית הנוער. בדרכם לארץ הם שהו במחנה מעבר בקפריסין, וכשהגיעו לישראל ב-1948 שוכנו בבית ערבי נטוש ביפו. בהמשך עברה המשפחה לתל אביב, שם גדלה אביבה, בבית מסורתי, מלא שמחת חיים, שדלתו פתוחה לכולם, ומריחים בו את הריחות והטעמים של המטבח הבולגרי. היא מספרת בגאווה כי אימה, אחות במקצועה, טיפלה בפצועים שנפצעו בפיצוץ אוניית "אלטלנה", ואביה, מהנדס בתעשייה הצבאית, היה שותף בפיתוח תת־המקלע "עוזי."
לאחר שאביבה סיימה את לימודיה ב"אליאנס" היא התגייסה לחיל האוויר ושירתה בצפון הארץ, ביחידת לוחמה אלקטרונית, שהייתה בראשית דרכה. "מהות התפקיד הייתה לזהות חדירה של כלי טיס עוינים. באחת המשמרות זיהיתי מיג סורי שחדר למרחב האווירי. ההתרעה המיידית מנעה הסלמה, ואני חשתי גאווה עצומה שיכולתי להיות משמעותית, ולו לרגע אחד, ולתרום לביטחון המדינה. "
לאחר שהשתחררה מהצבא נרשמה ללימודי מקרא וגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון ועברה לגור בבאר שבע. כשסיימה את לימודיה עבדה כמורה, אך שלוש שנות הוראה הספיקו לה כדי להבין שהתחום אינו ייעודה.
אהבה ראשונה - שיעור בנהיגה ובחיים
"בזמן שגרתי בבאר שבע רציתי ללמוד נהיגה. עובר אורח הפנה אותי לבית ספר סמוך, ושם פגשתי מורה לנהיגה, שנוסף לשיעורי הנהיגה העניק לי גם שיעור לחיים. חרף פער הגילים, עשרים וארבע שנה, התחתנו, ונולדה בתנו הבכורה סמדר. אחרי כמה שנים נפרדו דרכינו, חזרתי לתל אביב עם ילדה קטנה, והתחלתי לעבוד בבנק הפועלים. שם פתחתי קריירה ארוכת שנים עד שיצאתי לגמלאות. "
אהבה שנייה - הצעה מהכלה
את יצחק פגשה אביבה במסיבת ריקודים.
"מהמבטים שהצטלבו ומלחיצת הידיים ידענו מייד שזה זה. שלושה חודשים אחר כך כבר עמדנו מתחת לחופה. אני הייתי זו שהצעתי לו נישואים, ולשמחתי הוא השיב בחיוב. "החיים המשותפים היו טובים ומכבדים, הקן המשפחתי התרחב ונולדו שתי בנות נוספות, שפי ודורית. שנינו עבדנו קשה כדי לבסס את עצמנו כלכלית ולהעניק לילדות חיים טובים ובטוחים, יצחק בתעשייה האווירית ואני בבנק. תמיד אמרנו שבפנסייה, כשנהיה משוחררים מהעול, נחיה את החיים, אך הגורל רצה אחרת. "יצחק חלה בסרטן מוח אלים, ואביבה פרשה מוקדם מהבנק כדי לסעוד אותו. שנה לאחר מכן הוא נפטר.
אהבה שלישית - מתוך כאב משותף
את בן זוגה השלישי הכירה בבית החולים, כשכל אחד מהם סעד את בן ובת הזוג. לאחר שהתאלמנו ניהלו קשר זוגי במשך כמה שנים עד שהחליטו להיפרד. "המוטו שלי בחיים תמיד היה לא להישאר במקום שלא טוב לי".
בחרת להצטרף לבית יוליאנה בגיל צעיר יחסית, שתפי
"לאחר שנים של לבד, שהעשרתי בהן את עולמי בתרבות, הצגות, קורסים, טיולים וחברים, הרגשתי שהמגבלות הגופניות שלי מחייבות אותי לחשוב קדימה ולתכנן את העתיד. ביקרתי בכמה מקומות, אך כשנכנסתי לבית יוליאנה חשתי באנרגייה טובה. כמו תמיד, גם הפעם החלטתי במהירות. אני כאן כבר שלושה חודשים ושמחה בהחלטתי".
מה מקור גאוותך?
"שלוש בנותיי – סמדר, יועצת למנכ"ל משרד החוץ, שפי, שמסיימת תואר בסיעוד ועובדת במיון איכילוב, ודורית, עוזרת משפטית בתחום אכיפת זכויות המזונות. כולן הקימו משפחות נהדרות, השכילו והצליחו, ואני גאה בהן עד אין קץ".
מה את מאחלת לעצמך ערב ראש השנה?
"שתמיד נראה את חצי הכוס המלאה. העבר עבר ואת העתיד אי אפשר לנבא, לכן אני נהנית מהחיים, ומבחינתי כל יום הוא מתנה. אני נהנית להכיר את האנשים שבבית ומהעושר התרבותי שבו ומקווה שנזכה לשקט ולשלווה."
קשר אישי לברל כצנלסון
לקראת סיום הריאיון אביבה מוסיפה בגאווה שיש לה קרבה משפחתית לברל כצנלסון, הוגה ציוני, סוציאליסט, איש רוח ועיתונאי, ממייסדי ההסתדרות ועיתון "דבר", ומזכירה כי קיבוץ בארי, שקרוי על שמו הספרותי של ברל, הוקם בשנת 1946, כשנתיים לאחר מותו.